תוֹכֶן
המוגלובין, או Hb, הוא מרכיב בתאי הדם האדומים ותפקידו העיקרי הוא הובלת חמצן לרקמות. Hb מורכב מקבוצת ההם, שנוצרת על ידי ברזל, ושרשראות גלובין, שיכולות להיות אלפא, בטא, גמא או דלתא, וכתוצאה מכך הסוגים העיקריים של המוגלובין, כגון:
- HbA1, שנוצר על ידי שתי שרשראות אלפא ושתי שרשראות בטא ונמצא בריכוז גבוה יותר בדם;
- HbA2, שנוצר על ידי שתי שרשראות אלפא ושתי שרשראות דלתא;
- HbF, שנוצר על ידי שתי שרשראות אלפא ושתי שרשראות גמא ונמצא בריכוז גדול יותר אצל תינוקות, כאשר ריכוזם ירד בהתאם להתפתחות.
בנוסף לסוגים עיקריים אלה, ישנם גם Hb Gower I, Gower II ופורטלנד, הנמצאים במהלך החיים העובריים, עם ירידה בריכוזם ועלייה ב- HbF ככל שהלידה מתקרבת.
![](/images/distrbios-do-sangue/hemoglobina-alta-ou-baixa-o-que-significa-e-valores-de-referncia.jpg></p> תאי דם אדומים הנושאים המוגלובין <p>ישנם גם המוגלובינים משתנים או חריגים העשויים להיות נוכחים עקב שינויים מבניים או תפקודיים בהמוגלובין, אשר עשויים להצביע על מחלות מסוימות, כגון אנמיה חרמשית וטלסמיה, למשל. לכן, חשוב לבצע אלקטרופורזה של המוגלובין, בנוסף לבדיקות אחרות, כדי לבדוק אפשרות למחלות הקשורות לסינתזת המוגלובין. להבין כיצד נעשה אלקטרופורזה של המוגלובין.</p> <p>ניתן למדוד את ריכוז ההמוגלובין בתאי הדם האדומים באמצעות בדיקת דם קונבנציונאלית, ספירת הדם המלאה, או באמצעות מכשיר מדידה מהיר, בדומה למכשיר הסוכרת. תלוי בכמות ההמוגלובין הקיים בתאי הדם האדומים ובתוצאה של בדיקות המטולוגיות אחרות, ניתן לדעת מה מצבו הבריאותי הכללי של האדם.</p><a id="menu-1"></a><h2>ערכי התייחסות להמוגלובין</h2><p>ערכי הייחוס להמוגלובין הם:</p><ul><li>ילדים בגילאי שנתיים עד 6 שנים: 11.5 עד 13.5 גרם / ד"ל;</li><li>ילדים מגיל 6 עד 12: 11.5 עד 15.5 גרם / ד"ל;</li><li>גברים: 14 עד 18 גרם / ד"ל;</li><li>נשים: 12 עד 16 גרם / ד"ל;</li><li>נשים בהריון: 11 גרם / ד"ל.</li></ul><p>ערכים אלה עשויים להשתנות בין מעבדות ניתוח קליניות.</p></p><ins class="adsbygoogle"
style="display:block"
data-ad-client="ca-pub-8774756844524635"
data-ad-slot="1915733279"
data-ad-format="auto"
data-full-width-responsive="true"></ins>
<script>
(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});
</script><a id="menu-2"></a><h2>מה יכול להיות המוגלובין גבוה</h2><p>המוגלובין גבוה בדם יכול להיגרם על ידי:</p><ul><li>שימוש בטבאקו;</li><li>התייבשות;</li><li>נפיחות ריאות;</li><li>פיברוזיס ריאתי;</li><li>פוליציטמיה;</li><li>גידול בכליות;</li><li>שימוש בסטרואידים אנבוליים או בהורמון אריתרופויטין.</li></ul><p>המוגלובין גבוה מאופיין בתופעות כמו סחרחורת, עור בצבע כחלחל בשפתיים ובקצות האצבעות, ובמקרים נדירים יותר, אובדן ראייה ושמיעה זמניים.</p><a id="menu-3"></a><h2>גורמים להמוגלובין נמוך</h2><p>הירידה בכמות ההמוגלובין יכולה לקרות במקרה של אנמיה, שחמת, לימפומה, לוקמיה, תת פעילות של בלוטת התריס, אי ספיקת כליות, תלסמיה, פורפיריה ודימום, למשל. בנוסף, המוגלובין נמוך יכול לקרות גם בגלל מחסור בברזל וויטמינים, בנוסף לשימוש בתרופות לטיפול בסרטן ואיידס, למשל.</p><p>המספר הנמוך של המוגלובין בדם עלול לגרום לתסמינים כמו עייפות תכופה, קוצר נשימה וחיוורון. יש לזהות את הסיבה ולהתחיל את הטיפול על פי ייעוץ רפואי.</p><p>אם עשית בדיקת דם לאחרונה ורוצה לדעת מה המשמעות של זה, הזן את פרטיך למטה:</p><p> <p><img src=)
המוגלובין מסוכרר
המוגלובין מסוכרר, הנקרא גם המוגלובין מסוכרר, הוא בדיקת אבחון שמטרתה לבדוק את כמות הגלוקוז הרפואי בדם במהלך 3 חודשים, ומתאימה מאוד לאבחון ולניטור של סוכרת, כמו גם הערכת חומרתו.
הערך הרגיל של המוגלובין מסוכרר הוא 5.7% וסוכרת מאושרת כאשר הערך שווה ל- 6.5% או גדול ממנו. למידע נוסף על המוגלובין מסוכרר.
המוגלובין בשתן
נוכחות המוגלובין בשתן נקראת המוגלובינוריה והיא בדרך כלל מעידה על זיהום בכליות, מלריה או הרעלת עופרת, למשל. זיהוי המוגלובין בשתן נעשה באמצעות בדיקת שתן פשוטה, הנקראת EAS.
בנוסף להמוגלובין, ערכי המטוקריט מצביעים גם על שינויים בדם כמו אנמיה ולוקמיה. ראה מהו המטוקריט וכיצד להבין את התוצאה שלו.
.jpg)