תוֹכֶן
לימפומה היא סוג של סרטן הפוגע בלימפוציטים, שהם תאים האחראים על הגנה על הגוף מפני זיהומים ומחלות. סוג זה של סרטן מתפתח בעיקר בבלוטות הלימפה, המכונות גם לינגות, שנמצאות בבית השחי, במפשעה ובצוואר, מה שמוביל להיווצרות גושים ואשר יכול לגרום לתסמינים כמו חום, זיעה בלילה, עייפות יתר וירידה במשקל ללא סיבה נראית לעין.
באופן כללי, לימפומה שכיחה יותר בקרב מבוגרים מאשר אצל ילדים, ויש אנשים שעשויים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה, כמו למשל אלה שיש להם היסטוריה משפחתית של לימפומה, הסובלים ממחלה שגורמת לחסינות נמוכה או שנדבקו. על ידי וירוסים מסוימים כמו HIV, אפשטיין-בר או HTLV-1.
ישנם שני סוגים של לימפומה, אשר ניתן להבדיל על ידי המאפיינים של תאים ממאירים שנמצאו בבדיקות אבחון, כגון:
- לימפומה של הודג'קין, שהיא נדירה יותר, פוגעת באנשים מבוגרים ופוגעת בתאי הגנה ספציפיים לגוף, לימפוציטים מסוג B;
- לימפומה שאינה הודג'קין, שכיחה יותר ומתפתחת בדרך כלל מלימפוציטים מסוג B ו- T. בדקו עוד אודות לימפומה שאינה הודג'קין.
האבחנה של שני סוגי הלימפומה נעשית באמצעות בדיקות דם, בדיקות הדמיה וביופסיה של מוח העצם והטיפול מבוסס בעיקר על כימותרפיה, רדיותרפיה והשתלת מוח עצם. אם היא מאובחנת מוקדם ואם הטיפול מתחיל בהקדם האפשרי, הסיכוי לריפוי לימפומה גבוה.
כיצד מתבצע הטיפול
מתוצאות הבדיקות, המטולוג או האונקולוג יציינו את הטיפול בהתאם לסוג, גודל, מידה ואזור בו נמצאת הלימפומה, כמו גם גיל האדם ומצבו הכללי. באופן זה ניתן לטפל בלימפומה באמצעות האפשרויות הבאות:
1. כימותרפיה
כימותרפיה היא טיפול המורכב ממתן תרופות דרך הווריד, דרך קטטר, לחיסול התאים הסרטניים הגורמים ללימפומה. התרופות הכימותרפיות הנפוצות ביותר לטיפול בלימפומה הן דוקסורוביצין, בליומיצין, דקארזין ווינבלסטין ומשמשות בדרך כלל באותו יום, כחלק מפרוטוקול טיפולי, הבחירה בפרוטוקול על ידי הרופא תלויה בעיקר בסוג הלימפומה המאובחנת.
פרוטוקולים כימותרפיים מתבצעים כל 3 או 4 שבועות, מכיוון שלתרופות אלו יש תופעות לוואי חזקות, כגון נשירת שיער, בחילות והקאות, תיאבון ירוד וירידה בחסינות, לוקח לגוף להתאושש זמן רב יותר. על פי סוג הלימפומה, הרופא יקבע כמה פעמים יהיה צורך לחזור על התרופות, כלומר כמה מחזורים של כימותרפיה יבוצעו.
2. רדיותרפיה
טיפול בהקרנות הוא טיפול המשמש להשמדת תאים סרטניים באמצעות קרינה הנפלטת ממכונה ישירות לבלוטת הלימפה המושפעת מהלימפומה, ובו יוצרים סימנים על העור כך שהקרינה הזו ניתנת באותו מקום בכל פעם.
לפני תחילת הטיפול ברדיותרפיה, הרדיותרפיסט, בעזרת בדיקות הדמיה, מתכנן את מיקום הגוף בו נמצאת הלימפומה ויציין את מינון הקרינה, כמות ומשך הפגישות.
לרוב, נעשה שימוש בהקרנות בשילוב עם שיטות טיפול אחרות בכדי להגדיל את הסיכוי לחיסול התאים הגורמים ללימפומה, והוא גורם לתופעות לוואי כמו חוסר תיאבון, בחילה, תחושת חום באזור המיושם. ראה מה אוכלים כדי להקל על ההשפעות של טיפול בהקרנות.
3. אימונותרפיה
ניתן לטפל בסוגים מסוימים של לימפומה באמצעות אימונותרפיה, שהם תרופות המסייעות למערכת החיסון להילחם בתאי הלימפומה, ותופעות הלוואי נמוכות מאלו של כימותרפיה.
תרופות אלו משמשות גם בטכניקות טיפול אחרות, מה שמגדיל את הסיכוי לריפוי לימפומה. כמה תרופות אימונותרפיה המשמשות לטיפול בלימפומה הן rituximab, bortezomide ו- lenalidomide.
4. השתלת מוח עצם
השתלת מוח עצם היא טיפול המורכב מהשמדת תאי לימפומה חולה והחלפתם בתאי גזע בריאים. לפני קבלת תאי גזע בריאים, נדרשת כימותרפיה במינון גבוה בכדי להרוג את כל תאי הסרטן בגוף. למידע נוסף על תאי גזע מהם וכיצד הם יכולים לעזור.
ישנם שני סוגים של השתלות מוח עצם שהם אוטולוגיים, כאשר מתקבלים תאי גזע מהאדם עצמו, ואלוגניים, כלומר כאשר תאי גזע נרכשים מאדם אחר. על מנת לקבל מוח עצם מאדם אחר יש צורך בכך שהוא תואם, לכן לפני ההשתלה מבוצעות בדיקות דם, הן לאדם שיש לו לימפומה והן לאדם שיתרום את מוח העצם.
5. טיפול גנטי
נכון לעכשיו מתחיל טיפול חדש בלימפומה הנקרא CAR-T-cell, כאשר תאי ההגנה של הגוף מוסרים ומתוכנתים מחדש עם סוג מסוים של חלקיקים ואז אותם תאים מוחדרים לגוף ועוזרים להגדיל את חסינות ולחימה בתאים סרטניים. טיפול זה עדיין נחקר ואינו זמין בכל בתי החולים. גלה מידע נוסף על אופן ביצוע הטיפול באמצעות טכניקת CAR-T-cell.
6. ניתוח
במקרים מסוימים, כאשר בלוטות הלימפה גדלות מאוד בגין הלימפומה, הן יכולות להגיע לאיברים אחרים כמו הטחול ולכן הרופא עשוי להמליץ על ניתוח להסרת איבר זה. לפני ביצוע הטיפול לעיתים יש צורך בניתוח קל להסרת בלוטת הלימפה, על מנת לבצע ביופסיה לניתוח התאים הסרטניים.
האם ניתן לרפא לימפומה?
תוצאות הטיפולים משתנות בהתאם לסוג ולמידת הלימפומה, אך ברוב המקרים ניתן לריפוי אם מטפלים בהמלצות רפואיות. בנוסף, כאשר המחלה מתגלה ומטופלת מוקדם, הסיכוי לריפוי גדול עוד יותר.
טיפולים חדשים, מחקר חדש וטיפול טוב יותר בתמיכה באדם המטופל מפותחים ולכן צפויות תוצאות טובות יותר וכתוצאה מכך, עלייה באיכות החיים.