תוֹכֶן
נוכחות ציסטה בשד לרוב אינה מצריכה טיפול מאחר וברוב המקרים מדובר בשינוי שפיר שאינו משפיע על בריאות האישה. עם זאת, מקובל שרופא הנשים, למרות זאת, בוחר לעקוב אחר האישה למספר חודשים, לבחון אם הציסטה צומחת או מייצרת כל סוג של תסמין.
אם הציסטה גדלה בגודלה או מראה שינויים אחרים, יתכן שיש חשד לממאירות, ולכן יתכן והרופא יצטרך לבקש שאיפה של הציסטה, שלאחריה יוערך הנוזל במעבדה כדי לאשר אם ישנם תאים סרטניים באתר. . ראה מה הסיכון לציסטה בשד להפוך לסרטן השד.
כיצד מתבצע המעקב
לאחר זיהוי ציסטה בשד, מקובל שרופא הנשים ממליץ לאישה לבצע מעקב קבוע, הכולל ביצוע בדיקות ממוגרפיה ובדיקות אולטרסאונד כל 6 או 12 חודשים. בדיקות אלו מאפשרות לנו להעריך האם לאורך זמן חלים שינויים במאפייני הציסטה, במיוחד בגודל, בצורה, בצפיפות או בנוכחות תסמינים.
ברוב המקרים הציסטה שפירה, ולכן נשארת זהה לאורך זמן, בכל הבדיקות שהורה הרופא. עם זאת, אם חל שינוי כלשהו, הרופא עלול לחשוד בממאירות, ולכן מקובל לציין את שאיבת הציסטה בעזרת מחט ולהעריך במעבדה את הנוזל שהוסר.
כששאיפה נחוצה
שאיפה היא הליך פשוט יחסית שבו הרופא מחדיר מחט דרך העור לציסטה, על מנת לשאוב את הנוזל שבתוכו. בדרך כלל, הליך זה נעשה כאשר יש חשד לממאירות או כאשר הציסטה גורמת לאי נוחות מסוימת אצל האישה, או מובילה להופעת תסמינים.
בהתאם למאפייני הנוזל הנשאב, ניתן להזמין בדיקות נוספות או לא:
- נוזל ללא דם עם היעלמות ציסטה: בדרך כלל אין צורך בבדיקה או טיפול נוסף;
- נוזל עם דם וציסטה שלא נעלמים: יתכן שיש חשד לממאירות, וכך הרופא שולח דגימה של הנוזל למעבדה;
- אין זרימת נוזלים: הרופא עשוי להזמין בדיקות אחרות או ביופסיה של החלק המוצק של הציסטה כדי להעריך את הסיכון לחלות בסרטן.
לאחר השאיפה, הרופא עשוי להמליץ לאישה להשתמש במשככי כאבים להפחתת כאב, בנוסף להמליץ על מנוחה במשך יומיים.