תוֹכֶן
פקקת בהריון מתעוררת כאשר נוצר קריש דם החוסם את הווריד או את העורק, ומונע מעבר של דם במיקום זה.
הסוג הנפוץ ביותר של פקקת בהריון הוא פקקת ורידים עמוקה (DVT) המופיעה ברגליים. זה קורה, לא רק בגלל שינויים הורמונליים בהריון, אלא גם בגלל דחיסת הרחם באזור האגן, מה שמעכב את זרימת הדם ברגליים.
אם אתה חושב שיש לך סימני פקקת ברגליים, בחר את מה שאתה מרגיש כדי לדעת את הסיכון שלך:
- 1. כאב פתאומי ברגל אחת שמחמיר עם הזמן לא כן
- 2. נפיחות ברגל אחת, שמגדילה לא כן
- 3. אדמומיות קשה ברגל הפגועה לא כן
- 4. תחושת חום כשנוגעים ברגל הנפוחה לא כן
- 5. כאב בעת נגיעה ברגל לא כן
- 6. עור רגליים קשה מהרגיל לא כן
- 7. ורידים מורחבים וגלויים יותר ברגל לא כן
מה לעשות אם יש חשד לפקקת
בנוכחות כל סימפטום שעלול לגרום לחשד לפקקת, האישה ההרה צריכה להתקשר מיד ל 192 או ללכת לחדר מיון, מכיוון שפקקת היא מחלה קשה שעלולה לגרום לתסחיף ריאתי אצל האם אם הקריש עובר ל ריאות, מה שגורם לתופעות כמו קוצר נשימה, שיעול מדמם או כאבים בחזה.
כאשר מתרחשת פקקת בשליה או בחבל הטבור, לרוב אין תסמינים, אך הירידה בתנועות התינוק עשויה להצביע על כך שמשהו אינו תקין במחזור הדם, וחשוב גם לפנות לטיפול רפואי במצב זה.
הסוגים הנפוצים ביותר של פקקת בהריון
לאישה בהריון יש סיכון גבוה פי 5 עד 20 לפתח פקקת מאשר למישהו אחר, הסוגים הנפוצים ביותר כוללים:
- פקקת ורידים עמוקים: זהו הסוג הנפוץ ביותר של פקקת, והיא משפיעה על הרגליים בתדירות גבוהה יותר, אם כי היא יכולה להופיע בכל אזור בגוף;
- פקקת טחורים: היא יכולה להופיע כאשר לאישה ההרה יש טחורים והיא שכיחה יותר כאשר התינוק כבד מאוד או במהלך הלידה, מה שגורם לכאבים חזקים באזור פי הטבעת ולדימום;
- פקקת שליה: נגרמת על ידי קריש בוורידי השליה, שעלול לגרום להפלה במקרים הקשים ביותר. הסימן העיקרי לסוג זה של פקקת הוא הירידה בתנועות התינוק;
- פקקת חבל הטבור: למרות היותה מצב נדיר מאוד, פקקת מסוג זה מתרחשת בכלי הטבור, ומונעת את זרימת הדם לתינוק וגורמת גם להפחתה בתנועות התינוק;
- פקקת מוחית: נגרמת על ידי קריש המגיע למוח, גורם לתסמיני אירוע מוחי, כמו חוסר כוח בצד אחד של הגוף, קושי בדיבור ופה עקום, למשל.
פקקת בהריון, אם כי נדירה, שכיחה יותר בקרב נשים בהריון מעל גיל 35, שעברו פרק פקקת בהריון קודם, בהריון עם תאומים או סובלים מעודף משקל. מצב זה מסוכן, וכאשר הוא מזוהה, עליו לטפל ברופא המיילדים באמצעות זריקות של נוגדי קרישה, כגון הפרין, במהלך ההריון ו 6 שבועות לאחר הלידה.