תוֹכֶן
היפרפרתירואידיזם היא מחלה הגורמת לייצור יתר של הורמון PTH, המשתחרר מבלוטות התריס, הנמצאות בצוואר שמאחורי בלוטת התריס.
הורמון ה- PTH מסייע בשמירה על רמות הסידן בדם ולשם כך השפעותיו העיקריות כוללות ספיגה חוזרת של סידן בכליות, ספיגה גדולה יותר של סידן מהמזון במעי, וכן הסרת סידן המאוחסן בעצמות לשחרור. לזרם הדם.
היפרפרתירואידיזם יכול להופיע בשלוש דרכים:
- היפרפרתירואידיזם ראשוני: זה קורה כאשר מחלה של בלוטות התריס עצמה גורמת להפרשת יתר של ההורמון PTH, בעיקר בגלל אדנומה או היפרפלזיה של בלוטות אלה;
- היפרפראתירואידיזם משני: מתעורר בגלל הפרעה בחילוף החומרים בגוף, המעורר בלוטות יותרת התריס, במיוחד עקב אי ספיקת כליות, וגורם לירידה ברמות הסידן והזרחן במחזור הדם;
- היפרפרתירואידיזם שלישוני: הוא נדיר יותר, הוא מאופיין כאשר בלוטות התריס מפרישות יותר PTH בפני עצמן, ויכולות להופיע לאחר זמן מה של היפרפראתירואידיזם משני, למשל.
כאשר מזוהים, יש לטפל במהירות בהיפרפראתירואידיזם, מכיוון שיש לו השלכות שליליות, כגון היחלשות העצמות, הגדלת הסיכון לשברים. בנוסף, עודף סידן בדם יכול לגרום גם לשינויים בתפקוד השרירים, אבנים בכליות, לחץ דם מוגבר ובעיות לב וכלי דם אחרות.
מחלה זו ניתנת לריפוי כאשר נעשה ניתוח להסרת הבלוטה, אולם לפני כן ניתן להצביע על תרופות שניתן להשתמש בהן לשליטה על הסימפטומים.
תסמינים עיקריים
כמה מהסימנים והתסמינים השכיחים ביותר במקרים של היפרפראתירואידיזם הם:
- עצם שבירה ובסיכון גבוה יותר לשברים;
- חולשת שרירים;
- התפתחות אבנים בכליות;
- דחף מוגבר למתן שתן;
- כאב מתמיד בבטן;
- עייפות מוגזמת;
- התפתחות של אי ספיקת כליות או דלקת לבלב;
- בחילות, הקאות ואובדן תיאבון.
היפרפרתירואידיזם לא תמיד גורם לתסמינים, במיוחד בשלבים הראשונים, ולכן מקובל לזהות מחלה זו בבדיקות דם שגרתיות, המראות על שינויים ברמות הסידן בדם.
כיצד לאבחן
האבחנה של היפרפראתירואידיזם מתבצעת על ידי מדידת הורמון ה- PTH, המוגבר בכל סוגי המחלה. לאחר מכן, האנדוקרינולוג יבקש בדיקות נוספות המסייעות בזיהוי הגורם לבעיה, כמו מינון סידן, שהוא גבוה בהיפרפרתירואידיזם ראשוני ומופחת משני, בנוסף לבדיקות כמו סידן וזרחן בשתן, למשל.
בדיקות רדיוגרפיות יכולות גם לעזור בזיהוי המחלה, מכיוון שהיא מדגימה עצמות עם דמינרליזציה ואוסטאופורוזיס. במקרים המתקדמים ביותר, בדיקה זו יכולה להראות היווצרות חפירות והתפשטות של רקמות וכלי בעצמות, המכונה "גידול חום".
בנוסף, בדיקות תמונה של אזור הצוואר, עם אולטרסאונד, סקינטיגרפיה או תהודה מגנטית, למשל, יכולות לעזור בזיהוי שינויים בבלוטות התריס.
כיצד מתבצע הטיפול
השלב הראשון בטיפול בהיפרפראתירואידיזם ראשוני הוא תיקון רמות הסידן, שאם הן משתנות במידה רבה, היא יכולה להיות הגורם העיקרי לתסמינים. לשם כך ישנן כמה אפשרויות שונות, כולל החלפת הורמונים, המיוצרות במיוחד אצל נשים לאחר גיל המעבר, שכן החלפת חלק מההורמונים מסייעת לשמור על רמות הסידן בעצמות. תרופות ביספוספונט גם עוזרות להגביר את התצהיר הסידן בעצמות, ולהפחית את הסידן החופשי בדם. בדוק סיבות אחרות לעודף סידן בדם וכיצד לטפל בו.
ניתן לציין ניתוח גם במקרה של היפרפרתירואידיזם ראשוני, מכיוון שהוא מסיר את הבלוטות הפגועות, ומרפא את המחלה. עם זאת, יש בו כמה סיכונים כמו פגיעה בעצבים השולטים במיתרי הקול או ירידה ניכרת ברמות הסידן.
במקרה של היפרפרתירואידיזם משני, יש צורך לבצע ניטור וטיפול נכונים של אי ספיקת כליות, החלפת ויטמין D ורמות סידן המופחתות. לתרופות Calcimimetic יש השפעה דומה לסידן, מה שגורם לבלוטות לייצר פחות הורמונים. דוגמה לתרופות אלו היא סינקלצטה.