תוֹכֶן
נוכחות של פריקה דמויית חלב לבן ואשר עשויה להיות עם ריח לא נעים, במקרים מסוימים תואמת את התסמין העיקרי של דלקת בקולפיטיס, שהיא דלקת בנרתיק ובצוואר הרחם שיכולה להיגרם מפטריות, חיידקים ופרוטוזואה, כמו קִמָחוֹן sp., גרדנרלה וגינליס ו טריכומונאס sp.
כדי לברר אם מדובר בקולפיטיס, על רופא הנשים להעריך את הסימפטומים שמציגה האישה, בנוסף לביצוע בדיקות המאפשרות זיהוי של סימני דלקת ואת הגורם המדבק האחראי על הקולפיטיס, וכן ניתן לבצע בדיקת שילר וקולפוסקופיה למשל. למידע נוסף על קולפיטיס.
תסמיני קולפיטיס
התסמין העיקרי לקולפיטיס הוא הפרשות נרתיקיות לבנבן או אפרפר, בדומה לחלב, שלעיתים יכול להיות בולני, אם כי הדבר אינו שכיח במיוחד. בנוסף, יש נשים המדווחות על צחנה באזור האינטימי, בדומה לריח של דגים, הנוטה להתבטא עוד יותר לאחר מגע אינטימי.
בנוסף לשחרור, הרופא יכול לזהות סימנים של רירית צוואר הרחם או הנרתיק במהלך הבדיקה, ולהבדיל בין סוגי דלקת המעי הגס ב:
- קולפיטיס מפוזר, המאופיין בנוכחות כתמים אדומים קטנים על רירית הנרתיק ועל צוואר הרחם;
- קולפיטיס מוקדי, בו ניתן לראות נקודות אדומות עגולות על רירית הנרתיק;
- קולפיטיס חריפה, המאופיינת בנפיחות ברירית הנרתיק בנוסף לנוכחות נקודות אדומות;
- קולפיטיס כרונית, בה נצפים כתמים לבנים ואדומים בנרתיק.
לפיכך, אם לאישה יש הפרשות לבנות והרופא מזהה שינויים המעידים על דלקת במהלך הערכת הנרתיק וצוואר הרחם, חשוב שיבוצעו בדיקות לאיתור הגורם לדלקת המעי הגס ולהתחלת הטיפול.
סיבות עיקריות
קולפיטיס נגרמת בדרך כלל על ידי מיקרואורגניזמים שהם חלק ממיקרוביוטה הנרתיקית הרגילה, למעט טריכומונאס sp., וכי בגלל הרגלי היגיינה לקויים, כגון שימוש במקלחת נרתיקית לעתים קרובות או אי לבישת תחתוני כותנה, למשל, יכול להתרבות ולגרום לזיהום ודלקת באזור איברי המין.
בנוסף, קולפיטיס יכול לקרות גם כאשר יש לך יותר מ- 4 שעות עם הטמפון בתוך הנרתיק, כתוצאה משינויים הורמונליים, שימוש באנטיביוטיקה או עקב קיום יחסי מין במחזור החודשי או קיום יחסי מין ללא קונדום.
חשוב לזהות את הגורם לדלקת בקולפיטיס כך שהרופא יכול לציין את הטיפול המתאים ביותר, מה שבדרך כלל נעשה בעזרת שימוש במיקרוביאלים שמטרתם לחסל את עודף המיקרואורגניזם האחראי על קולפיטיס בנוסף להעדפת התאוששות רקמת הנרתיק ו של צוואר הרחם. הבן כיצד נעשה טיפול בקולפיטיס.
איך לדעת אם מדובר בקולפיטיס
בנוסף להערכת הסימפטומים שמציגה האישה, על רופא הנשים לבצע כמה בדיקות כדי לבדוק אם ישנם סימנים מעידים על דלקת בקולפיטיס. לפיכך, הרופא מעריך את האזור האינטימי, מזהה סימני דלקת, וכן מבצע בדיקות ובדיקות המסייעות לסיים את האבחנה של קולפיטיס ולזהות את המיקרואורגניזם האחראי לדלקת, בהיותו המצוין ביותר:
- מבחן PH: גדול מ -4.7;
- מבחן KOH 10%: חיובי;
- בדיקה רעננה: אשר נעשית מניתוח דגימת הפרשת נרתיק ואשר, במקרה של קולפיטיס, מצביעה על ירידה בקטטובציליות, הידועה גם בשם בוצילי דודרליין וליוקוציטים נדירים או נעדרים;
- בדיקת גרם: אשר נעשית מניתוח דגימת הפרשת נרתיק ומטרתה לזהות את המיקרואורגניזם האחראי לדלקת;
- בדיקת שתן מסוג 1: שעשויה להצביע על קיום סימנים המעידים על זיהום, בנוסף לנוכחות טריכומונאס sp., שהוא אחד האחראים לדלקת בקולפיטיס;
- בדיקת שילר: בה מעביר הרופא חומר עם יוד בחלק הפנימי של הנרתיק וצוואר הרחם, ומזהה שינויים אפשריים בתאים המעידים על זיהום ודלקת;
- קולפוסקופיה: זו הבדיקה המתאימה ביותר לאבחון קולפיטיס, מכיוון שהיא מאפשרת לרופא להעריך בפירוט את הפות, הנרתיק וצוואר הרחם, וניתן לזהות סימנים המעידים על דלקת. להבין כיצד עושים קולפוסקופיה.
בנוסף לבדיקות אלה, הרופא יכול לבצע גם את בדיקת הפאפ, הידועה גם כבדיקה מונעת, אולם בדיקה זו אינה מתאימה לאבחון של קולפיטיס, מכיוון שהיא אינה ספציפית ואינה מציגה סימני דלקת או זיהום טוב מאוד. .
חלק מהבדיקות שצוינו כדי לדעת אם מדובר בקולפיטיס ניתנות לביצוע במהלך ההתייעצות עם רופא הנשים ולאדם יש את התוצאה במהלך הייעוץ, אולם אחרות זקוקות לכך שהמדגם שנאסף במהלך הייעוץ יישלח למעבדה על מנת שניתן יהיה לנתח אותם ואם יכול לקבל את האבחנה.